הריקוד בין בני אדם והטבע

מכל אהבתי לרקוד, להחליק על משטח הריקודים, כאשר המוסיקה מחלחלת לתאי הגוף והמוח. אני מניחה שהDNA –  שבהם רוקד בשמחה גם הוא, שהכול יהיה בתאום עצמות, שרירים , גידים, רשת העצבים, הנשימה, ההקשבה, הם שיוצרים בי את שלמות הריקוד. ועם בן זוג זו הייתה ממש יצירה ביטוי של הקשבה, צורך פנימי לקלוט את מאויו להשתלב ולהשלים את תנועתו לשמח את ליבו, ופשוט להתמוסס אתו ולהיות עם המוסיקה כיצירה אחת שלנו מושלמת של הגשמה ושמחה. 

ישנם כל כך הרבה סוגי ריקודים, צעדים ותנועות, מקצבים. שירים ליריים וקצביים ביטויים מוזיקליים מתרבויות של עמים, עתיקים עד חדשים. מתנועות מעודנות רכות וזורמות, עד דילוגים וניתורים לתוך החלל כאילו אין כוח משיכה. חיים של אדם ומוסיקה בהרמוניה. האם חשבתם  על ריקוד שלנו עם הטבע?! האם אפשר לראות בו גם כמו ריקוד של פעילות הדדית בהקשבה הדדית?! האם אפשר גם בריקוד זה להגיע להרמוניה?! מה אומרים בני ברוך?

ניראה כאילו אנחנו דווקא חווים בתקופה האחרונה התמרדות הטבע, ששפך עלינו את זעמו, בהצפות מטורפות כמו בונציה שהוצפה ואח"כ התייבשה עד שהגונדולות היו מונחות בבוץ הקרקעית. השתוללת מזג האויר חום באירופה עד 40 מעלות שלגים בבומאי בהודו ובפלורידה השימשית, שריפות  באוסטרליה שאפילו הגשם לא יכול לכבות. נגיף הקורונה שהופיע יש מאין ומחולל מחול של מוות בלתי נשלט. ואנחנו ניצבים אל מול הריקוד הנורא הזה החד צדדי כביכול, הריקוד המשתולל של הטבע, המפיל פחד נורא וחוסר אונים בכל אוכלוסיית העולם. 

לנוכח זה עלו בי הרהורים שגם אנחנו נוהגים להתייחס לטבע באופן מקומי מוגבל וחד צדדי מתייחסים אליו בהתנשאות כאל משהו נחות ודומם, שעומד לרשותנו לשרתינו ואנחנו שולטים בו. כורתים את עציו, הורגים ביצוריו החיים בלי שום התחשבות וכלל, חורשים את אדמותיו ומגדלים גדולים מבלי להתחשב בחוקי האדמה לשימור איכותה, כורים את המחצבים שיצר הטבע בבטן האדמה ללא אבחנה, מזהמים את האויר ואת המים המתוקים ואת מרחבי האוקיאנוסים, הכול בלי חשבון, בעזות מצח והתנשאות.

אבל כשאני יושבת בחיק הטבע ולא באולם של בני ברוך, אני רואה את תנועותיו המגוונות, שמעת את הצלילים שהוא מחבר משירת הצפרים תנועות העלים, משבי הרוח במרחבים, ואפילו ברגעי הדממה. אני גדלתי בחיקו וגם רקדתי את ניגוניו המגוונים במערבולות רוחות של מדבר, מהלכת בין שדות הקמה, בתוך טיפות הגשם, ולועסת את הברד ובין התנועות מן הרכות ועד העוצמתית של הים. ולמדתי את כלליו והוא רקד עימי כמו בן זוג בהרמוניה בשמחה.

אנשים שפגשתי בעולם, שהיכרו והוקירו את הריקוד הזה, שלמדו את צעדיו זמרו את מנגינותיו למדו את כלליו כבדו ואף קידשו אותו. כן, אפשר לרקוד עם הטבע והוא יכול לפנק אותנו בשפעו ויוצר עמנו איזון משותף מופלא. ריקוד מקודש של חיים. זהו הריקוד שאהבתי מכול.

 אלא שאנחנו "מבשרי הקידמה", שברנו את הקשר הזה, הפרנו את הכללים, את ההקשבה וההרמוניה, את הכבוד ההדדי, אפילו בנינו, ואנחנו נופלים בריקוד הזה שוב ושוב ושוברים רגליים וידיים. הטבע גם הוא הופך פניו ומפר את הכללים שידענו ומראה ריקוד חד צדדי של הרס ומוות. שכחנו שאנחנו חלק מהטבע, אז הוא "מזכיר" לנו את כוחו ומרותו, מה קורה כאשר כל אחד רוקד לחוד וללא המנגינה. ומי "המנצח" במאבקי כוח.

אני כבר בגרתי אבל הכמיהה לחיות את הקשר ההרמוני עם הטבע לא נס ליחה. ובימים טרופים אילה נפגשתי עם אפשרות  שפועמת בי בהתרגשות, לפגוש וללמוד את החוקים העמוקים, השורשיים של הטבע. איך מעשית לחיות אותם, איך להביא איתם מזור לעולם ולחדש קשר בריא עם הטבע, קשר נכון שיביא לשפע שלו להגיע לעולם.

שיטה פשוטה אם נסכים מעל הדעת, מעל המחשבה שלנו הנוכחית החד צדדית, המתנשאת, שאנחנו רגילים לה. ששוברת לנו את הכלים, את העולם.  מעל הפחד הנורא ותחושת חוסר האונים הקשה, דווקא מהמקום הזה !!! להתחבר כל האנושות למסע משותף עם מטרה משותפת.

להאמין שיש בנו גדלות האדם, יש בנו יכולת לאחד כוחות, להאמין שכוח הטבע הוא דבר חי פועם ומגיב. להאמין שיש בנו יכולת כאדם למוד ליצור מציאות שונה, לבעור באמונה שאפשר גם אחרת, שאפשר לחדש את האיזון. איזון חדש ריקוד חדש עם הטבע במנגינה חדשה הרבה יותר טובה ונכונה. יש שיטה פשוטה.

פורסם בקטגוריה אהבה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.